כשיפני, אמריקאי, רוסי וצרפתי נפגשו בחלל

האמת, זו הייתה יכולה להיות התחלה לא רעה לבדיחה, אבל זו המציאות משנת 2000.

תחנת החלל הבינלאומית שמקיפה את כדור הארץ בגובה של כ-400 קילומטרים הוקמה על ידי 5 סוכנויות החלל הגדולות בעולם- ארה"ב (נאס"א), רוסיה (רוסקוסמוס), הסוכנות היפנית לחקר החלל, סוכנות החלל הקנדית וסוכנות החלל האירופית. היא נחשבת למבנה היקר בעולם עם תג מחיר של למעלה ממאה מיליארד דולר, ועד לסיום המשימה ב-2028 צפויה לגזול עוד משאבים רבים והמון מזומנים.

כיום נמצאים בה דרך קבע בין שלושה לשישה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מחמשת הסוכנויות – וגם אורחים שמגיעים מידי פעם ממדינות אחרות (ניתן לראות בכל רגע נתון כמה ומי באתר כאן), והיא מהווה בעצם את המושבה הרחוקה ביותר מכדור הארץ – לעת עתה. בעתיד הלא רחוק מאדים יתפוס את הבכורה.

 

ארוחה משותפת בתחנת החלל. על ביקור בתחנה הייתי משלם הרבה. פחות על הקטע הקולינרי​

 

מן הסתם על סוכנות החלל האמריקאית שמעתם, כנ"ל גם סוכנות החלל הרוסית ואפילו האירופית. אבל מי שמע על סוכנות החלל של קנדה? כנראה שפחות. דבר זה הוביל את קברניטיה לחשוב על רעיון מבריק – סדרת סרטונים העוסקים ביום-יום בתחנה. כיצד אוכלים, מתקלחים, מצחצחים שיניים, עושים כושר וכו' כאשר אין כוח משיכה. הסרטונים בהם מצולמים האסטרונאוטים הקנדיים שעונים לשאלות מהארץ קצרים ומעניינים מאוד. מומלץ לצפות. הנה אחד לדוגמה. יש לא מעט סרטונים של אסטרונאוטי נאס"א כמובן. גם הם לא טמנו ידם בצלחת – למרות שצלחות אינן פריט מצוי בתחנת החלל.

גודלה הוא כמגרש כדורגל (יחד עם הפנאלים הסולאריים שלה) וכל הדבר העצום הזה טס במהירות של 8 קילומטרים בשניה (התחנה מקיפה את כדור הארץ כל 90 דקות), מה שאומר מהירות של כ-28 אלף קילומטרים בשעה. אך המהירות הזו לא מספיקה לה כדי לשמור על הגובה שלה. כוח הגרר שמופעל עליה מביא לכך שבכל חודש נופלת התחנה כשני קילומטרים לעבר כדור הארץ, והיא נעזרת בחלליות האספקה ובמנועים נוספים על מנת להחזירה למסלולה המקורי מספר פעמים בשנה. אגב, העלאה למסלול הרצוי אורכת בדרך כלל 2 הקפות שלמות (כ-־3 שעות).

מסייעת להעלותה חזרה למסלולה. חללית ה"סויוז" – החללית המאוישת היחידה המבקרת בתחנת החלל​

ואת כל הטוב הזה אפשר לראות מהארץ כנקודה בהירה במיוחד שחוצה במהירות את השמיים וגם ממקומות מוארים כמו מרכזי הערים. אין צורך במשקפת או בטלסקופ. למעשה ניתן לראותה כמעט מכל מקום מכדור הארץ – למעט באזורי הקטבים, אבל צריך גם לדעת מתי ואיפה להסתכל. מישראל ניתן לראותה חולפת מעלינו כמה פעמים בכל חודש. האמת שגם לווינים ניתן לראות בכל לילה, רק בבהירות נמוכה הרבה יותר, לעיתים על קצה גבול העין האנושית – ורק ממקום חשוך מאוד.

למה לא כל סיבוב נראה אותה, ולמה לא בכל פעם שהיא חולפת מעלינו? אנחנו כאן כדי להסביר.

א. כדור הארץ מסתובב סביב עצמו בזמן שהיא מקיפה אותנו (עם נטייה של 51 מעלות ביחס לסיבוב כדור הארץ) ולכן בכל סיבוב שלה היא תעבור מעל נקודה אחרת.

ב. לא בכל מעבר ניתן לראות משום שהיא עצמה אינה מקרינה אור. כאשר היא חולפת באמצע היום לא נוכל לראות אותה כי אור השמש לא יאפשר זאת, אבל גם באמצע הלילה לא נוכל לצפות בה משום שהיא תהיה עמוק בצל של כדור הארץ. המעברים היחידים שניתן לראות הם – או עד שעתיים אחרי השקיעה או משעתיים לפני הזריחה. בזמנים אלו אצלנו השמש כבר שקעה או קרובה לזרוח אך בתחנת החלל יש גם יש שמש שמאירה עליה – וכך ניתן לראותה מכדור הארץ.

ג. יש גם מעברים שכל הנתונים מראים שהיא תיראה היטב מעל ישראל, אך לא. מדוע? יש גם עניין של זווית החזר האור. זה משתנה בהתאם לזווית של הפנלים הסולאריים שלה – השמש, מיקומה ביחס לאופק וכו‘. לכן נוכל לראות אותה בכל פעם אך בבהירות שונה.

בעמוד הפייסבוק בו ”שירת הכוכבים“ אנחנו מפרסמים על המעברים היפים והארוכים מפעם לפעם, אז מוזמנים לעקוב. אם אתם ממש רוצים לעקוב בעצמכם אנחנו ממליצים לעקוב אחר האתר הזה.

"הַהִסְתַּכַּלְתָּ הַיּוֹם אֶל הַשָּׁמַיִם?", (רבי נחמן מברסלב)

תמונות: באדיבות נאס“א

כתיבה: משה גלנץ

תודה שפנית אלינו!
ניצור קשר בהקדם

הצטרפו אלינו גם לפייסבוק!

שיתוף ב facebook