דחוס ומואר – הצביר הגדול בהרקולס

הצביר בהרקולס (N13) נחשב לאחד מצבירי הכוכבים הגדולים הידועים לנו בגלקסית שביל החלב והוא אחד מהמראות המרשימים של שמי הקיץ. מה גודלו, והאם ניתן לראותו ללא טלסקופ?

הצביר הגדול הרקולס הוא צביר כדורי יפיפה הנראה מקבוצת הכוכבים הרקולס. הוא ממוקם במרחק של כ-25,100 שנות אור ממערכת השמש.

הצביר בהרקולס נחשב לאחד מצבירי הכוכבים הגדולים הידועים לנו בגלקסית שביל החלב – 300,000 כוכבים דחוסים ברדיוס של כ-145 שנות אור בלבד. מה שמבטיח שבמידה ויש שם חיים תבוניים על אחד מכוכבי הלכת המקיפים את אחד מהכוכבים, הם לעולם לא יחוו חושך, מהסיבה שכוכב הלכת יהיה עטוף כולו בכוכבים יחסית קרובים ומאירים – גם בלילה.

ואכן, בשנת 1974 נבחר הצביר כמטרה לשידור רדיו מהרדיו-טלסקופ של מצפה ארסיבו שבפורטו ריקו. ההודעה נועדה להגיע ליצורים תבוניים, אם ישנם כאלה, על כוכבי לכת המקיפים את כוכבי הצביר. אך למשגרי ההודעה נכונה אכזבה. למעשה, בזמן שההודעה תגיע למיקומו הנוכחי של הצביר, בעוד יותר מ-25,000 שנים, הצביר כבר לא יהיה במקום זה אלא ינוע משם (בגלל סיבובו סביב למרכז גלקסיית שביל החלב), כך שגם אם יהיו קיימים בצביר יצורים תבוניים באותו הזמן, הם לא יקבלו את ההודעה.

הצביר התגלה על ידי אדמונד היילי (ההוא שעליו קרוי השביט ”היילי“) בשנת 1714 ותואר על ידו כ"ערפילית הניתנת לצפייה בעין ללא ציוד עזר כאשר השמים נקיים ואין ירח". האסטרונום הצרפתי שארל מסיה כלל אותו בקטלוג מסיה בשנת 1764 כאוביקט מספר 13. וגם היום, זהו הצביר הכדורי המרשים ביותר במחצית הצפונית של השמים ואחד הקלים ביותר לצפייה באמצעות ציוד חובבים.

יכולת ההישרדות של הצביר בצורתו הנוכחית מרשימה בהחלט. גילו מוערך בכ-12 מיליארד שנים – בערך גילו של שביל החלב, אך כוח הכבידה העצום שלו מושך אליו כוכבים צעירים יותר כשהוא עובר בסביבה שלהם. ולא משנה כמה הם יהיו גדולים, הם ירגישו קטנים ולא משמעותיים בתוכו. ככה זה כשעוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 245,000 מעוצמת ההארה של השמש.

בתמונה ניתן לראות את גודלו של הצביר ועל כמה הוא דחוס. תחשבו שכל נקודה היא שמש שאולי גם הרבה יותר גדולה מהשמש שלנו.

צילום תמונה: אורי בצלאל

כתיבה: משה גלנץ

תודה שפנית אלינו!
ניצור קשר בהקדם

הצטרפו אלינו גם לפייסבוק!

שיתוף ב facebook